החלטה בתיק ת"א 46449-03-13

בקשה למתן צו למסירת קבצי הנהלת החשבונות והשכר של המשיבה 3 (להלן: " החברה").

בבקשה טען המבקש - התובע, כי לאחר שבית המשפט הורה על הגשת תצהירי עדות ראשית, הוא פנה למומחה מטעמו כדי להכין עבורו חוות דעת. לטענתו, לאחר עיון במסמכים, העלה המומחה חשדות כבדים מפני פעילות כספית בין החברה לבין בעל השליטה וצדדים קשורים. מדובר בפעילות שאינה קשורה לפעילות העסקית של החברה. כן עולה ממכתב המומחה חשש ממשי לביצוע פעולות לא לגיטימיות לצורך הצגת היתרות בדוחות הכספיים, באופן שיהיה נוח לבעל השליטה. לצורך בחינה מלאה של ההתנהלות הכספית, נזקק המומחה לקבצי הנהלת החשבונות של החברה וזאת - משנת 2005 ועד מועד הגשת התביעה.

המשיבים - הנתבעים התנגדו לבקשה.

לטענתם, התובע הגיש בקשה לגילוי מסמכים שנעתרה חלקית על ידי בית המשפט. שלב גילוי המסמכים הסתיים, כאשר הצדדים הודיעו לבית המשפט במשותף כי ניתן לקבוע את התיק להגשת תצהירי עדות ראשית. בשלב זה אין דרך דיונית לפתיחת הליך הגילוי מחדש, שכן המועד לכך חלף. התובע היה צריך לפנות למומחה מטעמו בשלב גילוי המסמכים, ולברר אילו מסמכים נדרשים לו.

מדובר בשיהוי וויתור מטעמו של התובע על מסמכים נוספים. התובע אינו יכול בשלב הנוכחי לבצע מקצה שיפורים ולעקוף החלטות קודמות שניתנו על ידי בית המשפט. עוד נטען כי מדובר בבקשה להעברה של כל חומר הנהלת החשבונות של החברה ללא יוצא מן הכלל. מדובר במסמכים שהתובע אינו זכאי לקבלם כבעל מניות, והוא גם לא זכאי להם לצורך בירור טענת הקיפוח שהוא העלה בכתב התביעה. הפגיעה וההכבדה הרבה הכרוכים בהיעתרות לבקשה, אינם מצדיקים זאת.

הנתבעים הוסיפו כי בקשת התובע היא מעורפלת, ולא ברור מה ה"חשד" אותו הוא מבקש לברר ומה טיבו. לכן, הבקשה היא בקשת "דיג" מובהקת, שאין להיעתר לה. עוד טענו הנתבעים כי חומר הנהלת החשבונות כולל בין היתר גם חומרים פרטיים של לקוחות וחומר פרטי הנוגע לשכר עובדים. העמדת החומר במלואו לרשות התובע עשויה לפגוע באופן משמעותי בחברה, בין היתר כי מדובר בחומר הכולל מידע מסחרי וסודי. לתובע הוצגו במסגרת הליך גילוי המסמכים מאזני החברה, הועמדו כרטסות של בעל השליטה ושל החברה בשליטתו, תדפיסי כרטיסי האשראי, שכר בני המשפחה - כל אלה כך נקבע עשויים להיות רלבנטיים לבירור התביעה.

בתשובתו לתגובת הנתבעים, טען התובע כי מתן הצו לא יגרום לכל טרחה לנתבעים. אין מקום לדחות את הבקשה רק משום שהיא הוגשה באיחור. לטענת התובע, רק לאחר שהמומחה מטעמו התחיל לעבד את הנתונים ונוכח החשדות החמורים שלו, התגלה הצורך בקבצי הנהלת החשבונות של החברה. בית המשפט מוסמך, כך נטען, להאריך מועדים, ובכלל זה מועדים הקבועים להשלמת ההליכים המקדמיים.

התובע טען כי אין מדובר במקצה שיפורים, בניגוד לפסיקה אליה הפנו הנתבעים. במקרה דנן, התובע לא עתר בעבר לקבלת קבצי הנהלת החשבונות והשכר. הוא לא ידע על הצורך בקבלתם, עד לאחר שהמומחה מטעמו החל לבדוק את הנתונים.

התובע טען כי יש לדחות את הטענה לפיה הבקשה מגלה עילות שלא נזכרו בכתב התביעה. התובע טען כי הבקשה מבוססת על טענת הקיפוח שנטענה בכתב התביעה, ומדובר במידע שיסייע בבירורה של עילה זו. באשר לטענה לפיה מדובר במסע דיג, טען התובע כי הבקשה נסמכת על חשדות שהעלה המומחה בדבר פעילות עסקית בין החברה לבין צדדים קשורים בניגוד לטובת החברה, וייפוי הדוחות הכספיים באופן המיטיב עם בעל השליטה. קבצי הנהלת החשבונות נחוצים לבירור חשדות אלה.

באשר לטענות ביחס לפגיעה בפרטיות ובסודות מסחריים, טען התובע כי הוא ובאי כוחו מסכימים לעשות שימוש במידע רק לצורך ההליך דנן, ולשמור על סודיות מלאה. ככל שישנו צורך לשמור על סודיות הלקוח בשאלת הפער בין רכישת המדיה על ידי משרד הפרסום והתשלום של הלקוח, התובע אינו עומד על כך שכרטסת הלקוחות תועבר אליו, ובלבד שיועברו הנתונים של החברות הקשורות לחברה (בין אם הן לקוחות או ספקיות של החברה).

דיון

אני סבורה כי יש לדחות את הבקשה.

מדובר - ועל כך אין מחלוקת - בבקשה שהוגשה באיחור, לאחר שהליך מפורט של גילוי מסמכים נערך והושלם, והצדדים הודיעו על כך במשותף לבית המשפט. אכן, בית המשפט מוסמך להאריך מועדים ולהורות על גילוי מסמכים גם לאחר השלמת הליך הגילוי הראשוני. יחד עם זאת, מדובר בבקשה חריגה, שיש לכן לבחון אותה בזהירות, תוך שקילת מכלול הנסיבות הרלוונטיות. כפי שיפורט, בחינה כזו מעלה כי אין מקום להיעתר לבקשה במקרה דנן. 

כאמור, התובע מבסס את בקשתו על מכתבו של המומחה מטעמו, בו הוא בקש לעיין בקבצי הנהלת החשבונות של החברה, לאור חשדות שהתעוררו לאחר ניתוח ראשוני של הנתונים שהוצגו לו. אולם, לא היתה מניעה כי התובע יפנה לרואה חשבון מטעמו בשלבים מוקדמים יותר של הדיון, ויברר איתו מהם המסמכים שדרושים לו לצורך גיבוש חוות דעת. לו היה התובע עושה כן, יתכן כי הצורך במסמכים נוספים היה עולה בשלבים הקודמים של הדיון, וניתן היה לבררו כבר אז.   

זאת ועוד, הבקשה דנן אינה בקשה למסמך ספציפי אחד (או למספר מצומצם של מסמכים) שנדרשים לרואה החשבון מטעם התובע. מדובר בבקשה רחבה ביותר, במסגרתה מבוקש כל החומר החשבונאי של החברה לפרק זמן של כ-8 שנים. בקשה כזו כשלעצמה, וללא קשר למועד בו היא מוגשת, היא בקשה חריגה, שקשה לקבלה רק לאור האמירה הכלוונית במכתב המומחה מטעם התובע, בה הוא ציין את החשדות אליהם הוא מתייחס.

האמור במכתב בהקשר זה אינו מפורט - אין פירוט של הטעם בשלו התעורר חשדו של המומחה, ומהם בדיוק הנתונים שהעלו את החשדות. אין זה ברור גם מדוע לא ניתן לברר את החששות הללו באמצעות המידע שהועמד לרשותו של התובע במסגרת הליך גילוי המסמכים שהתנהל עד בה, הליך שבמסגרתו נמסר לתובע חומר רב שדי בו לכאורה כדי לאפשר בירור של החשדות אליהם התייחס המומחה.

הבקשה היא חריגה גם משום שהיא אכן עלולה לחשוף את התובע למידע פרטי ולסודות מסחריים של החברה. אכן, התובע התחייב שלא לעשות שימוש במידע אלא לצורך ההליך דנן, ולשמור אותו בסוד. התחייבות כזו יש בה כדי להקטין את החששות שהועלו על ידי הנתבעים. יחד עם זאת, החששות הללו הם נדבך נוסף במכלול השיקולים שיש לקחת אותם בחשבון במסגרת הדיון בבקשה הנוכחית, ויש בהם כדי לחזק את עמדת הנתבעים לפיה אין מקום להיעתר לבקשה.

מעבר לכל האמור לעיל, יש לציין כי למרות שהתובע טוען כי החששות אליהם התייחס המומחה מטעמו כלולים בעילת התביעה שנוגעת לקיפוח שלו, מדובר בטענות שיתכן שהן חורגות מעילת התביעה כפי שהיא נוסחה בכתב התביעה המקורי של התובע, תקנה 9(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, מחייבת תובע לפרט בכתב התביעה מטעמו את כל " העובדות העיקריות המהוות את עילת התובענה ואימתי נולדה".  פירוט זה נדרש בין היתר כדי לאפשר לנתבע להגיש לטענות העובדתיות של התובע בגרסה שהוא מציג במסגרת כתב ה הגנה מטעמו.  

לו היה התובע מפרט בכתב התביעה מטעמו טענות כגון הטענה לפיה החברה הציגה יתרות בדוחות הכספיים באופן שיהיה נוח לבעל השליטה בה, היתה ניתנת לנתבעים אפשרות להגיב לטענה זו במסגרת כתב ההגנה - אפשרות שלא ניתנה להם לאור כתב התביעה כפי שהוא מנוסח היום. באופן דומה ,אין זה ברור מהן הפעילויות בין החברה לבין בעל השליטה שהמומחה מטעם התובע מתייחס אליה, אולם אם מדובר בפעילויות שזכרן לא בא בכתב התביעה, הרי לנתבעים לא היתה הזדמנות להתייחס גם לנושא זה במסגרת כתב ההגנה.